שירלי מנסון

מבט לאחור על שני עשורים של ריגושי פופ קינקיים עם שירלי מנסון - הזמרת האייקונית של להקת גארבג׳ והדוברת לשעבר של VIVA GLAM

בסדרת היופי שלי, הדמויות הכי נחשבות באופנה ותרבות חושפות במילים שלהן מה מושג היופי אומר עבורן

כסולנית הראשית של להקת הפופ האלטרנטיבית של להקת גארבג׳, שירלי מנסון נכנסה לתפקידה הציבורי ב-1995 כשאלבום הבכורה הנושא את שם הלהקה יצא לאור. באטץ׳ ויג, המפיק הידוע של האלבום הבלתי נשכח של להקת נירוונה, Nevermind, פנה אליה לשיתוף פעולה בפרויקט מוזיקלי חד-פעמי, ומנסון, ילידת אדינבורו, הפכה לשותפה קבועה. באוקטובר השנה, הם יצאו למסע הופעות החוגג 20 שנה לאלבום, שנקרא: ’20 Years Queer’, כשם מחווה לסינגל עבר של הלהקה, 'Queer'.

הסאונד הייחודי בסצינת הפופ של גארבג׳ הגדיר את עצמו באמצע שנות ה-90, בזכות השילובים בין ז׳אנרים מוזיקליים כמו פאנק והיפ הופ, ובשילוב עם כתיבתה האפלה-מעט של מנסון את מילות השירים, שהביעו את אישיותה הפנימית. אבל גארבג׳ לא רק מתחו את הגבולות אז מבחינת איך הסאונד, הם גם היו חדשניים מבחינה ויזואלית, עם הבחירות האופנתיות של מנסון - שמלות מיני עשויות PVC, נוצות, לייטקס, שיערה האדום הלוהט ובחירה בגזרות אופנתיות משנות ה-60 - בזמן שרוב הנשים בעולם המוזיקה העדיפו את החולצות שלהן משובצות ואת מכנסיהן קרועים. זו היתה אסתטיקה שמאק חגגה בשנת 2002, כשהיא הצטרפה לרשימת הדוברות של VIVA GLAM. כמוחצנת וברורה במסריה, מנסון נשארת אייקונית אמיתית.

״זה מצחיק להביט כך לאחור, בגלל שעברו 20 שנה מאז הוצאנו את אלבום הבכורה שלנו ואני חושבת הרבה על התקופה ההיא. אני זוכרת שהסתכלתי על תרבות הרוק האלטרנטיבית הראויה של קיילי, שהפכה אז ל״קיילי האינדית״. אני זוכרת שחשבתי שמה שהיא עשתה היה מעניין, לשאול מתרבות אחת מסוימת ולהעביר את זה להקשר מיינסטרימי, ואז לעשות את ההיפך...״

״הפרדתי את תרבות הפופ מעמדתה האלטרנטיבית. כל האיט-גירלז באותה התקופה לבשו חולצות פלאנל ונעלו מגפיים של ד״ר מרטינס ומכנסיים. רציתי לבלוט כשונה מהן... העולם הוא גדול ואם את לא בולטת, אף אחד לא שם לב אלייך. הלכתי לכיוון ההפוך מכולן - אהבתי איפור, לבשתי חצאיות ושמלות מיני. עבדנו עם צלמי אופנה ווידאו מדהימים. המיינסטרים אהב אותנו והרים אותנו למעלה. אז אני הייתי ה-איט גירל! הופעתי על השער של כל מגזין נחשב שהיה, זה היה לגמרי תהליך תקשורתי מטורף.

״אהבתי איפור, לבשתי חצאיות ושמלות מיני... אז אני הייתי ה-איט גירל! הופעתי על כל שער של כל מגזין נחשב שהיה אז״.

״המצב עם אמנים היום, הוא שלעתים קרובות נראה שהם מוגשים לנו על צלחת. את יכולה להריח את מכונת ייצור התדמית מאחוריהם, יש להם את התספורת הנכונה ואת האיפור הנכון ואת הבגדים הנכונים. את יודעת בוודאות שזה מושלם מדי. זה מריח כמו בולשיט. הכל נהפך להומוגני. אנחנו לגמרי חיים בזמנים כפי שתיאר אותם אורוול - אינדיבידואליות הופכת להיות נדירה יותר ויותר... אבל אני חושבת שזה ישתנה. אני מרגישה געגוע תרבותי באוויר שלא הרגשתי כבר עשור. זה לא יהיה ממש מרענן לראות אישה שלא נראית כאילו העבירו אותה במערכת יצירת היופי שקיימת כיום בסצינת המוזיקה? זה פשוט מרגיש כמו... מפעל.

״באופן מצחיק, כשמיילי סיירוס הגיעה לסצינה, זה גרם לי לחשוב גם על עצמי. היא ניגשה למצבים מסוימים כמו שאני בחרתי אז לגשת - גם אני אז הרמתי את החזה שלי החוצה והוצאתי לשון, הרמתי את החולצה שלי כדי לשעשע בחורים כשמישהו שפגשנו לא הסתכל לרגע. לא היה לי מושג מההמשמעות של ההתנהגות הזאת אז, עד ששמעתי את מיילי מדברת על זה באופן מאוד ברור. היא הרגישה שכל העמדת הפנים הנשית של התרבות שלנו היא מאוד כפויה, כמו של דמות מצוירת ושהמיניות מובילה בכל והיא לא רצתה שיחשבו עליה במושגים האלו״.

״הבנתי שמיניות נשית היא מאוד עוצמתית ורציתי להיות זהירה לגבי האופן שאני משתמשת בה, אבל גם רציתי לערער את העובדה הזאת״.

״אני חושבת שזה מה שחשבתי, למרות שלא רציתי לקחת את עצמי יותר מדי ברצינות במובן הזה. הבנתי שמיניות נשית היא כוח עוצמתי במיוחד ורציתי להיות זהירה בשימוש בו וגם רציתי לערער עליו. כל הציפיות ממיניותה של אישה יכולות להיעלם בכך שאני דוחה אותן, לכן לא ניתן לשפוט אותי לפיהן, לכן לא ניתן 'לכלוא' אותי ולכן אני אהיה חופשייה. ברמה הבסיסית, הבנתי את זה".

״את יכולה לראות את זה עכשיו אצל כמה מכוכבי הפופ של פעם, שלא יכולים להשתחרר מהכלוב שכופה עליהם לקבל אישורים מהציבור לגבי המראה שלהם. הם לא ממש יודעים איך לצאת מהכלוב הזה וזה יכול להרגיש כמו כלא, את בוודאי יכולה לדמיין, כשבוחנים אותך רק בהקשר של המראה שלך. ככל שאת מתבגרת, את מאבדת מהחיוניות המינית שלך באופן מסורתי, והאמן מאבד את החשיבות העצמית שלו בו-זמנית. ואני מסרבת להיות חלק מזה״.

״פטי סמית׳, ס'וקסי סיוקס וכריסי היינד היו האלילות שלי. הן לימדו אותי איך לשמור על עצמי כדי לא להירמס על ידי ציפיות חברתיות לגבי מראה של נשים, שהן מאוד לא סלחניות. את לא יכולה לשמר את הכוח הזה. את יכולה לשמור על החוכמה שלך ועל הניסיון שלך ואת יכולה שתהיה לך הגדרה משלך לנשיות שלך, אבל זה לא נתון לסלחנות הציבור שבוחן אותך מבחוץ. אני מרגישה שאני גאה להיות בת 50 וששרדתי ושיש לי חיים מרגשים ומדהימים. עד שיותר נשים יעמדו על זה, ברמה של המון נשים, אנחנו קונות את הרעיון הזה, שאנחנו מוכרות את עצמנו בזול ושאישה שווה רק לפי כמה שהיא יפה וזה לא נכון״.