גארת׳:אלכס יכולה ליצור מראה מאוד יפה ומהודק, אבל באותה נשימה גם לעשות משהו שיהיה לגמרי שונה ומיוחד. אז, אני מרגיש שיש כאן סינרגיה נהדרת. אני אוהב לשלב בין שני הפכים, בין אלמנטים שלכאורה שונים לגמרי - השבריר שזה יוצר יכול לפעמים להיות מחשמל. אנחנו נשמות תאומות במקרה הזה.

אלכס: אני אוהבת להגיב לנערה שאני מאפרת. אם משהו לא עובד עליה, אני אשנה אותו כדי להתאים אותו אליה בגלל שאני תמיד רוצה להרגיש את הנשמה שלה דרך האיפור. זה נכון לכל איפור שאני יוצרת. אני לא רוצה להרגיש כאילו יש לי תבנית עוגיות שיוצרת את אותו הדבר שוב ושוב.

״אני תמיד חושב על מה שאני מעצב כעל שריון, ואיפור הוא חלק מזה, הוא יוצר את ההגנה בינך לבין העולם.״ גארת׳ פיו

גארת׳: אני זוכר שבאביב/קיץ 2013, עשינו חזרה, ואלכס תפסה אותי ואת קייטי להראות לנו דמעה נוצצת שהיא יצרה על דוגמנית. זה היה מן שינוי קטן שלא תכננו, אבל הוא שינה לגמרי את כל הדינמיות של התצוגה. השתמשנו בשיר מלא כאב של רוי אורביסון, "Crying", ששרו אותו בא-קאפלה בספרדית - ובזמן התצוגה מזג האוויר השתנה באופן דרמתי, עם גשם עוצמתי שירד על הגג הענקי מזכוכית בפאלה דה טוקיו. זה היה רגע כל כך אינטנסיבי והדמעה היתה עדינה אך בעלת נוכחות שהשתלבה ברגע ההוא לגמרי.

אלכס: כדי להרגיש בטוחה בעצמי מספיק כדי להציע רעיונות מבלי לחשוש מהתגובה זה באמת נפלא, והעובדה שגארת׳ פתוח לכך היא נהדרת. מעצבים רבים אינם כאלה. רוב האנשים רוצים לדעת מה עומד לקרות, והתהליך לא זורם כמו כאן. הסתכלתי במבט לאחור על התצוגה הראשונה של גארת׳ עם Fashion East וזה היה מצחיק, בגלל שאותה התרגשות ואותה אווירה קיימת גם היום בתצוגות - אני עדיין מתרגשת כל כך לראות בכל פעם מחדש מה תעשה. אני מרגישה מאוד מגוננת וגאה. אני מרגישה שזאת משפחה ושיש מצפון קולקטיבי.

גארת׳: בדיוק. והאווירה הזאת היתה בקולקציה גם הפעם. חשבתי על הרעיון של להקריב את עצמך לטובת משהו שהוא גדול ממך. יש המון מוטיבים שמרמזים לרעיון של להפשיט את עצמך מהזהות האישית שלך ולהתחייב למשהו מהפכני ושונה מעבר לכל מי שהוא אינדיבידואל, לטובת מנטאליות קבוצתית. המראה של התצוגה מתקבל כדיי אגרסיבי, אבל מה שאני לא אוהב במילה אגרסיבי הוא שזה מצביע על מצב שיכול לחזור להיות מושתק לחלוטין, ואני בכלל רואה בזה מצב קיומי. העניין הוא לא להיות אגרסיבי באותו רגע, למעשה, אלא אולי יותר מאשר אי-פעם.